תערוכות בירושלים

יוסף לוי / קול המון

פתיחה: 23.6.17 נעילה: 4.9.17

תערוכות

בתערוכתו של יוסף לוי "קול המון", חבוי מסר על עוול חברתי. בעבודותיו התמימות למראה, שהגוונים הקרים שולטים בהן, הוא מתאר בני אדם הנמצאים בעימות עם מקור כוח פוגעני, או בהתגוננות מפניו. בעבודות אלה, שנעשו בשנים האחרונות, מתכתב האמן עם אמנות ישראלית, ובעיקר זו שנוצרה במסגרת התנועה הקיבוצית בשנותיה הראשונות של המדינה.

יוסף לוי, תושב ירושלים, נולד בגרמניה בשנת 1927, השני מבין שלושה ילדים. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, בשנת 1933, עזבה משפחתו את גרמניה. היא שהתה כשנה בבלפסט שבצפון אירלנד, ולאחריה עלתה לישראל והתיישבה בחדרה. בילדותו, למד ציור אצל האמן יוחנן סימון, שחי באותה עת בקיבוץ גן שמואל. עם סיום לימודיו בתיכון המקצועי בקיבוץ יגור, היה לוי בין מייסדי קיבוץ יחיעם. כשזיהו חברי הקיבוץ את כישרונו האמנותי הוא נשלח ללמוד בבצלאל, אך מכיוון שהמחלקה לאמנות הייתה סגורה באותן שנים, פנה למחלקה לגרפיקה. בירושלים פגש את אראלה, שהפכה לאשתו, ומשנישאו, אולץ להפסיק את לימודיו ולשוב לקיבוץ, בשל חששם של החברים שיישאר בעיר. הכשרה אמנותית קיבל שנים לאחר מכן, אצל האמנים יחזקאל שטרייכמן וטוביה בארי. לאחר 22 שנים בקיבוץ, עבר לוי לתל אביב עם אשתו ושני ילדיהם, ומשם עבר לירושלים. שבר גדול פקד את האמן ומשפחתו כאשר הבן הצעיר נהרג בגיל 23 בתאונת אופנוע בטיול אחרי צבא בארה"ב. שנים רבות עבד לוי בבניית דגמי בתים עבור אדריכלים שונים, שהבולט בהם הוא דוד רזניק, ובמקביל לכך המשיך לצייר ולפסל. עם פרישתו לגמלאות, קצב עבודתו גבר, והוא הציג את עבודותיו בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד, שהנוכחית היא השלישית שבהן.

אף כי לא ברור מהו טיבם המדויק של המאבקים עליהם מרמז לוי – פרט לעבודה יוצאת דופן הקרויה "ככר תחריר", המתייחסת לאירוע שהתרחש במציאות – הרי שהחולצות הכחולות לגופם של האנשים, מרמזות על מאבקם של  אנשי "הצווארון הכחול". הצבעוניות הקרה השולטת בעבודות, המבטאת עצב וצער על חייהם הקשים של אנשי העבודה והעמל, מקבלת חיזוק בהבעות פנים מיוסרות וגוף שפוף. עם זאת, שילוב של גוונים חמים בעבודות, כמו גם דימוי של מעין קונגלומרט אנושי באחת מהן, מבטאים לכידות אנושית ורמז לחיוּת ולכוח האצורים בקבוצה זו.

כדאי להפנות את תשומת הלב לדימוי של ילד המופיע ברבות מהעבודות, ויכול להתפרש באופנים שונים. הוא יכול לייצג את בנו של האמן או את האמן עצמו, כמו גם את הילד החבוי בנפשו של כל אדם בוגר. אפשרות אחרת היא שהילד משקף את צערו של האמן על החיים הקשים המצפים לילדים בבגרותם, או לחלופין, הוא משמש כסמל לתקווה לעתיד טוב יותר.

כאמור, האמן מתכתב בתערוכתו עם אמני הקיבוץ, שאת חלקם אף הכיר באופן אישי, כמו למשל יוחנן סימון (שלימד אותו בילדותו), שרגא וייל ונפתלי בזם. אמנים אלה, שפעלו בשנותיה הראשונות של המדינה ויצירתם מבטאת את רוח התקופה, העלו על נס את ערך העבודה, ותיארו את העובדים כדמויות הרואיות וגדולות מן החיים. בציורים העכשוויים של לוי, לעומת זאת, ניתן לראות עובדים שחל פיחות במעמדם, והם מתוארים כמסכנים וחסרי מגן בפני חברה שאינה מעריכה אותם ושפוגעת בהם ללא רחם.

דבורה גולדברגר

בדבר רכישה, נא לפנות ישירות לאמן: טלפון 02-6735186 / 054-4739928 


התערוכה מוצגת בלובי הירש ופתוחה לקהל הרחב כל ימות השבוע בין השעות 08:00-22:00